עפץ

עפץ הינו נגע "גידול" על גבי הצמח, אשר יצירתם נגרמת על ידי בעלי חיים ואורגניזמים שונים: חיידקים, בקטריות, פטריות ובעיקר חרקים, המפרישים מגופם הורמונים מעוררי גדילה הגורמים לגדילת העפצים. למעשה, עפצים הם צמיחה לא נורמלית השונה מורפולוגית מדגם הצמיחה הרגיל של הצמח ומוגדרים כתוצר פעילות טפילית. הצמיחה נגרמת על ידי עירור תגובות לא תקינות ברקמת הצמח. תגובה זו מתבטאת בגידול חריג של רקמת הצמח. למרות שהעפץ ניראה כמו גידול המופיע ברקמות בעלי חיים,הוא אינו גידול סרטני, גודלו מוגבל והוא אינו צומח בתוך רקמות הצמח. העפץ גורם לנזק אך ורק אם הוא מופיע בחלק חיוני של האורגניזם. בדרך כלל העפצים אינם גורמים למותם של הצמחים שהתפתחו בתוכם.

העפץ נוצר מפעילות של אורגניזם זר, כגון: עש היוקה, צרעה, יתוש, כנימה או פטריות. העפצים נוצרים בתגובה לגירויים כימיים שמעורר החרק. החרק מחדיר "רוק" לתוך הצמח, בעת המציצה, וזה מלווה בחומרים שונים המגרים את ריקמת הצמח. במקרים מסויימים,ייתכן גם כי חומרי הפרשה של צינורות מלפיגי של החרק מעוררים את הצמח ליצור עפץ. במקרים אחדים, מתעורר גידול העפץ על ידי חומרים המוחדרים לצמח בשעת הטלת הביצים לתוך הרקמה (כמו במקרה של עש היוקה). ובמקרים אחרים, החרק מחדיר לתוך הצמח את חומרי ההפרשה על ידי פגיעה מכאנית. לאחר היווצרות העפץ, הלארוות מתפתחות בתוכו, וכשהן מסיימות להתפתח הן עוזבות. בדרך כלל, העפצים צומחים על חלקים צעירים ומתפתחים של הצמח. ולכן, על מנת שהעפץ יקלט על החרק להגיע בעונת הלבלוב או הפריחה.

חרקים היוצרים עפצים הינם ספציפיים לסוג הצמח הפונדקאי. עפצים נוצרים על כל אברי הצמח – שורשים, גבעולים, עלים, פקעות, תפרחות, פירות, וזרעים. עפצים יכולים להתפתח בכל רקמה צמחית, רוב העפצים כיום נמצאים על גבי העלים. מיקום העפצים נקבע בהתאם לסוג החרק שמגיע אליהם. לכל חרק המקום הייחודי שלו. העפצים צומחים בצורות ובגדלים האופיינים למין הצמח ולמין החרק שיוצר אותם. במקרים רבים, מגדירים את החרק על פי העפץ שנוצר.

העפץ מנסה להגדיל את יכולת ההשפעה שלו על הצמח הפונדקאי, על מנת לקבל חומרי הזנה רבים יותר, להגברת קצב הרבייה של האורגניזם. העפץ מתחיל להתפתח כאשר נקבת החרק מטילה ביצה על פני הצמח או לתוך הרקמות. תהליך זה גורם לגידול מוגבר או לקצב חלוקה מוגבר של הרקמות, וכן לשינוי בדרך ההתמיינות של הרקמות. העפץ גדל יחד עם הזחל שמתפתח בתוכו, ומגן עליו מפגעים חיצוניים. התפתחות העפץ נגרמת על ידי החרק ולא על ידי הצמח עצמו. הגורם המפעיל הוא "cecidogenic substance". גם הורמוני הצמח IAA וחומצות אמינו חופשיות המשתחררות בזמן פציעת הצמח גורמות להפתחות העפץ סוגי עפצים יש סוגי עפצים סגורים הרמטית ויש בעלי פתחים. העפצים הסגורים נוצרים על ידי חרקים בעלי גפי פה לועסות המסוגלים לכרסם את דרכם החוצה, והעפצים הפתוחים נוצרים על ידי כנימות העלה שאינן מסוגלות לכרסם את דרכן החוצה.

עפצי החרקים, הם מבנים מיוחדים הנוצרים על ידי חרקים, אשר יוצרים את בית הגידול. העפץ הוא צירוף מושלם של משכן ומזון בעת ובעונה אחת. רקמת העפץ מספקת לעיתים מזון מיוחד הדרוש לזחל המתפתח. רקמות המבנים נשלטות על ידי החרקים. העפצים משמשים גם כבית גידול וגם כמזון. הרקמות הפנימיות של העפצים עשירים בחומרי הזנה, מכילות עמילנים ורקמות אכילות אחרות. חלק מהעפצים מפנים משאבים מחלקים אחרים של הצמח לחלקים הנגועים בעפץ. בנוסף, העפצים מספקים הגנה לחרקים מפני טורפים. האויבים הטבעיים של חרקי העפצים מנועים מלחדור לתוך הצמחים המארחים, בשל קליפתו הקשה של העפץ המאפשרת לו להגן על העפצים מפני תקיפה.

סימביוזה של העפץ ברוב הצמחים העפצים הם טפילים. הם מפנים משאבים ממקומות אחרים של הצמח לאזור התפתחות העפץ והורסים רקמות צעירות ובוגרות של הצמח. לעומתם, יש צמחים אשר מפיקים תועלת מחרקי העפצים, כגון: צמחי הפיקוס והיוקה, בהם ממצב של טפילות, התפתח מצב של מוטואליזם. כלומר: התפתח מצב שחרק העפץ שלהם עוזר להם להפרות את הפרחים, וכך בעצם הוא מסייע להעמיד את הדורות הבאים, כך ששני הצדדים מרוויחים מהמצב. הצמחים אשר נפגעים מהעפצים: תאנה, גפן